גלובס, 1.6.2009

שר הביטחון העומד בראש מפלגת העבודה נותן לתושבי ההתנחלויות את תמיכת משרדו

הצהרת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי יש להוריד את המאחזים הבלתי חוקיים, ודבריו כי יתמוך בצעדים שעליהם תחליט מערכת הביטחון, הפנתה את תשומת הלב לעמדתו של שר הביטחון, יו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, שמרבה לגנות מאחזים אלה, אך פרט לפינוי מאחז מעוז אסתר, שמיד נתפס מחדש והפינוי היה כלא-היה, לא עשה דבר למימוש דבריו.

ברק מדגיש שיש למצות את הסיכוי להידברות עם המתנחלים בנושא המאחזים. אין ספק שהידברות תמיד עדיפה על שימוש בכוח. אך נשאלת השאלה: מדוע הידברות זו לא פעלה את פעולתה הברוכה בעת כהונתו הקודמת של ברק? שאלה נוספת היא איזה מחיר יתבעו האוחזים בגבעות תמורת הידברות זו?

האמת היא, שבחלק מהמקרים אין צורך בשימוש בכוח, אלא דבר אחד פשוט - להפסיק את תמיכתם של משרדי הממשלה - במיוחד את תמיכתה של מערכת הביטחון - בהיאחזויות הבלתי חוקיות. לולא תמיכה זו, לא היינו עומדים במצב שבו מיעוט קטן מסכל את רצון הממשלה, הרוב בכנסת, ומסכן את מערכת יחסינו עם ארצות-הברית.

מי שומר על ההיאחזויות? מי חיבר חלק מהן לתשתיות לאומיות של מים וחשמל? מי אינו מונע מנוער הגבעות לחזור להיאחזות מעוז אסתר? מי אם לא מערכת הביטחון שעליה ממונה שר הביטחון?

בדו"ח על ההתנחלויות ומצב שמירת החוק ביהודה ושומרון, מציינת עו"ד טליה ששון, לשעבר ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה, את התמיכה שנתנו משרדי הממשלה וההסתדרות הציונית להפרת חוק מתמשכת זו, ואת התמיכה הנמשכת שניתנה להיאחזויות אלה על-ידי משרד הבינוי והשיכון, משרד הפנים, ובראש ובראשונה - "משרד הביטחון וצה"ל כולל המינהל האזרחי".

כך, במלוא החוצפה, מסייעים משרדי ממשלה הממונים על שמירת החוק להפרתו ולפגיעה באינטרסים החיוניים ביותר של ישראל. די להשוות סיוע זה למבנים בלתי חוקיים להוראות סעיף 157א' לחוק התכנון והבנייה האוסרות על חיבור מים, חשמל וטלפון למבנים שנבנו שלא כחוק - הוראה דרקונית הנאכפת בתוך ישראל. לעומת זאת, ביהודה ושומרון, בארץ המתנחלים, חוק זה אינו מופעל והמשרד שבראשו עומד יושב-ראש העבודה, מסייע בפועל לבנייה הבלתי חוקית ולהפרת חוק זו.

יש היבט נוסף לעניין: מפלגת העבודה התחייבה במצעה לכנסת הנוכחית "לדאוג לפינוי המאחזים הבלתי-חוקיים בהתאם להתחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל". יו"ר המפלגה יכול למלא התחייבות זו. יש לו מלוא הסמכות ויש לו גיבוי בעניין זה של ראש הממשלה. לא רק סמכות יש לו, אלא גם מוטלת עליו חובה שלא להשלים עם הפרת חוק. כל יום שבו ממשיכה מערכת הביטחון לעצום עין נוכח הפרת חוק גלויה זו ואף לסייע לה, הוא יום של יריקה, הן בעקרון שלטון החוק, וגם בפני אלה שהצביעו 'אמת'.

לא רק אהוד ברק אחראי ליריקה כפולה זו, אלא כל השרים וחברי-הכנסת של מפלגת העבודה השותפים לה בשתיקתם ובהשלמתם עם המתרחש בנושא זה.

האם היה אי פעם מקרה דומה לזה, שבו מיעוט קטן ונחוש בדעתו מסכל רצונו של הרוב הבוחר והנבחר, וגורם למדינתו נזק בל-ישוער בעזרת נציגים נבחרים של אותו רוב? האם היה אי פעם מקרה שבו רבים כל-כך יוצאים ניזוקים על-ידי קיצוניים מעטים כל-כך? האם היה כדבר הזה במשטרים דמוקרטיים אחרים, שממשלה מצהירה על דבר אחד בעוד ידיה ושריה עושים את ההיפך? ולבסוף: האם הייתה אי-פעם מפלגה כמו העבודה שעושה את ההיפך ממה שהיא אומרת שהיא עושה?