מה לטלפונים ולדיור בר-השגה? דבר אחד: המחסור המלאכותי שנוצר בידי הביורוקרטיה. בשנות ה80- היה מחסור בקווי טלפון שצעירים היום לא יוכלו להבינו. המבקשים להתחבר לטלפון חיכו שנים רבות. אסור היה לייבא או לחבר מכשיר טלפון כלשהו פרט למכשירים של המשרד. טלפונים ציבוריים היו ספורים ורובם היו מקולקלים.   

איך נוצר מחסור זה? בשל סיבה אחת: התקנת הטלפונים נעשתה בידי מונופול - תחילה משרד התקשורת ולאחר מכן על ידי חברה ממשלתית. תור הממתינים לשירות החיוני גדל והלך ושר התקשורת היה צריך לקבל החלטות קשות: למי לתת עדיפות בקבלת קו? לדיפלומטים או לאנשי ביטחון? לרופאים או לחולים?   

עם כניסתי לתפקיד שר התקשורת הנהגתי מדיניות חדשה שהיתה מבוססת על שני עקרונות פשוטים: בזק הפכה לחברה מסחרית ללא תלות בחסדי האוצר בנציב שירות המדינה ובוועדת הכספים והחלה מכלכלת ענייניה על בסיס עסקי; והשני המונופול שלה צומצם והמשרד הוציא עשרות רישיונות לשירותי טלפון חדשניים בתחום הקשר בין מחשבים טלפונים ניידים וטלפונים מתחרים בטלפון הרשמי של בזק. בתוך שנה(!) חל שינוי דרמטי: בשנת 1983/4 היו 257,400 ממתינים לטלפון; בשנת 1985/6 ירד מספרם ל-174,200; שנה לאחר מכן ל-130,000 ובשנה הרביעית נעלם התור לגמרי. בזק עם אותו כוח אדם כמעט הכפילה בתוך שנתיים את התקנות הטלפון מ-96 אלף ל-145 אלף. אלפי טלפונים ציבוריים תקינים החלו מכסים את הארץ. מעולם שלישי עברנו לעולם ראשון בהבהוב עין.   

לא אירע כאן שום נס. בזק ועובדיה לא היו תלויים עוד בתקציבי הממשלה ויכלו לפעול בשוק ללוות כספים לספק ביקושים ולהרוויח. צמצום המונופול עזר לבזק להתייעל ולעובדיה היו לפתע מעסיקים אלטרנטיביים. כך הוכח שהמחסור בטלפונים שקדם לרפורמה היה מלאכותי.   

גם מחירי הדיור עלו בשנים האחרונות עלייה תלולה - 60%  בגוש דן מ-2007 ועד  2010 - בגלל מחסור מלאכותי שנוצר בעיקר בשל המונופול של מינהל מקרקעי ישראל. עקב מחסור זה שלא הדביק את הגידול בביקוש ועקב הכשל הביורוקרטי המפלצתי של מערכת התכנון האגדתית ירד מספר הדירות שבנייתן הסתיימה ב-2007 ב-14% בהשוואה לנתוני 2003. סך כל התחלות הבנייה - בסקטור הפרטי והציבורי כאחד - ירד ב-2001 עד 2008 לקצת יותר מ-30 אלף יחידות דיור בעוד הביקוש הנאמד הוא 50 אלף.   

הממשלה היתה ערה למצוקה זו. ממשלות שונות החליטו להציב יעד כמותי לשיווק קרקע לדירות על אדמות מינהל ומשרד השיכון. ב-1992 הוחלט על שיווק קרקע ל-50 אלף יחידות דיור ועל הכנת 120 אלף יחידות שישמשו עתודה למקרה הצורך.   

אין צורך לומר כי החלטה זו כרגיל לא בוצעה. בשנת 2002 לדוגמה שווקו 22 אלף דירות - רק 41% מהיעד הממשלתי זאת על פי מסמך עמוס אליצור ממרכז המידע של הכנסת. בשנים 1998 ו-2001 עמד הביצוע על 37%-36%.   

זה לא שהמינהל לא רצה לקיים את החלטות הממשלה; המחלה הביורוקרטית של ישראל שיתקה אותו. התוצאה: מחסור שהוליד בצדק את תחילתה של המחאה. מחירי הקרקע לדיור עלו בתלילות גם בפריפריה. כך למשל בגבעת אולגה מוקד של מצוקה חברתית קשה דירת 2 חדרים 50 מ"ר נרכשה ב-240,000 שקלים לפני ארבע שנים ומחירה היום נע סביב 600,000 שקלים; מחיר דירת 4 חדרים 100 מ"ר בבניין בן 15 שנה היה 750,000 שקלים לפני שלוש שנים והיום מחירה נע סביב 1,100,000 שקלים; מגרש בן חצי דונם נמכר לפני שנתיים ב-600,000 שקלים והיום מחירו כמיליון שקלים.   

דוגמה נוספת לטירוף: בקריית שמונה פירסם המינהל מכרז לקרקע לשיכון נכים. המחיר שנקבע לחצי דונם (בחכירה) היה 370 אלף שקלים - כולל פיתוח. גרוע מזה: ערי פיתוח שרצו להתרחב לספק את ביקושי הדור הצעיר וגם למשוך אליהן זוגות צעירים מהמרכז לא יכלו לעשות זאת; בערי פיתוח בדרום המצב נראה אבסורדי: סביב להן מדבר רחב ידיים אך הקרקע הזמינה לבנייה היא 0.  

למחזה זה אחראים גם המונופול של המינהל ומשרד השיכון וגם מערכת התכנון; זו נעה בקצב של צב קטוע רגליים כשהביקוש רץ קדימה במהירות של איילה. ב2003- ניבא מרכז המידע בכנסת את המתרחש היום: "אם ייווצרו עודפי ביקוש שלא יסופקו על ידי היצע דיור זמין תהיה עליית מחירים וזו תשפיע לרעה על שוק הנדל"ן ועל המשק בכללותו." אך דברים אלה נפלו על אוזניים ערלות ממש כמו המחסור בטלפונים טרם ביטול המונופולין בתקשורת.   

בתוך שממה זו קיים נווה מדבר קטן: בשנת 1991 שר השיכון דאז אריאל שרון הממונה על המינהל התיר למאיר ניצן ראש עיריית ראשון לציון לתכנן ולהכין את המכרזים לשיווק הקרקעות שבתחום עירו ואף העביר לצורך זה תקציבים ממשרדו. התוצאה היתה בנייה מואצת של דירות ל100- אלף(!) תושבים. בראשון לציון בוצע מה שבוצע בשנות ה-80 במשק הטלפונים. לולא היתה יוצאת לפועל יוזמה זו היתה היום מצוקת הדיור גדולה אף יותר.   

בינתיים חל שינוי נוסף לרעה: במצע הליכוד יש דגש על הרחבת היצע הדיור - במיוחד לחיילים משוחררים. אך בהסכם הקואליציוני עם אגודה הוכנס שינוי קטן: במקום חיילים משוחררים ניתנה העדפה לסרבני השירות - החרדים כך שרוב הבנייה הציבורית מופנית לחרדים בתנאים מועדפים בניגוד מפורש לפסק דין של בג"ץ.   

מרכז המידע של הכנסת כתב לפני כשנה: "מינהל מקרקעי ישראל שולט ביותר מ-90% מהקרקעות בישראל. המינהל משווק קרקעות באופן מונופוליסטי בטפטוף איטי ובמקסימום מחיר בכל אזור ולכן מחירי הקרקע בישראל גבוהים יחסית".   

איך משנים זאת? רק בדרך שבה נפתרה בעיית המחסור בטלפונים: בביטול המונופולין. תקדים ראשון לציון צריך לחול על כל הרשויות המקומיות העצמאיות וכן על ערי הפיתוח והמצוקה. רון חולדאי אומר שאם ייתנו לו את הסמכות ששרון נתן לניצן הוא יוכל לבנות עשרות אלפי דירות לרבות דיור בר-השגה. יעל גרמן ראש עיריית הרצליה אף היא מדברת על קרוב לעשרות אלפי דירות כולל דירות לזוגות צעירים. ניצן הוא היום ראש העיר הממונה על לוד. אם רק ייתנו לו לתכנן ולהכין את שיווק הקרקע יקרה מה שקרה בטלפונים: ממחסור לעודף בתוך זמן קצר מאוד.