| כן אפרטהייד, לא אפרטהייד |
 |
 |
|
ישראל היום, 7.11.2014 היועץ המשפטי לממשלה עסוק בימים אלה בחוקיות הצו האוסר על פלשתינים לנסוע באוטובוסים ציבוריים המשרתים את המתנחלים ביהודה ושומרון. העניין נדון גם בוועדת הכנסת. חלק מהצדקות המתנחלים לאיסור זה: הפלשתינים ממלאים את האוטובוסים והיהודים צריכים להמתין זמן רב עד שיגיע אוטובוס פנוי; הפלשתינים מטרידים מינית את היהודיות; נהגים פלשתינים מעדיפים את בני עמם; והעיקר - נסיעה מעורבת יש בה גם סכנה ביטחונית מחשש לפעולות טרור.
על טענות אלה הגיבה שרת המשפטים, ציפי לבני, באומרה שהן טענות המאפיינות מדיניות של אפרטהייד. הטענות עצמן הופרכו על ידי קצין ההגנה המרחבית של פיקוד מרכז. עם זאת, אני מוכן להניח כי חששות המתנחלים אמיתיים וכי יש להם "אחיזה במציאות". הבעיה היא עם המציאות עצמה; זו מציאות של התנגשות מתמדת בין יהודים לערבים. שנאה הדדית. לא לכך התכוונו אבות ההתיישבות. אחד מהם, יגאל אלון, ראה בהתיישבות היהודית בחברון המשך להתיישבות היהודית בחניתה, ובוודאי לא חזה את המציאות של ימינו.
להפך, הוא ורבים מחבריו במפלגה ובקרב ראשי המתנחלים ראו בהתנחלות יהודית ביו"ש פתח לדו־קיום. רק בודדים צפו את המציאות של ימינו, ואנשים ספורים הבינו את ההבדל בין "חניתה" לבין ההתנחלות ביו"ש ובעזה.
נכון, בשני המקרים פיעמה רוח של הקרבת הנוחות האישית למען פטריוטיות, והיתה תעוזה אישית בעזיבת הבית כדי להקים יישוב חדש; אך יש הבדל מהותי בין השניים: אנשי "חניתה" ודומיהם ראו בהתיישבות יסודות למדינה יהודית, שבה ישרור שוויון מלא בין יהודים לערבים, כאמור בהכרזת העצמאות. ההתנחלות ביו"ש ובעזה לוותה במגמה הפוכה: לתת מעמד מיוחד ליהודים, להפריד משפטית בינם לבין התושבים הפלשתינים ולהשקיע את מירב הכספים בטיפוח היישובים היהודיים. זהו הבדל תהומי.
המתנחלים הקובלים, מבחינתם בצדק, על הסכנה הביטחונית הכרוכה בנסיעה מעורבת של יהודים ופלשתינים, נאחזים בשני נימוקים המצדיקים את מפעלם: הראשון הוא שמדובר בשיבה לארצות התנ"ך, למקומות שבהם הילכו הנביאים ופסעו מלכי יהודה וישראל. גם אדם חילוני מוחלט כמוני לא יכול להתכחש לעוצמתו הרגשית של טיעון זה. השני הוא שההתיישבות משרתת מטרה ביטחונית של הגנה על ישראל "הקטנה". טיעון זה שנוי במחלוקת, אך לאחר שעזה הפכה למעוז ארגון הטרור חמאס, התחזק בציבור הישראלי, ולצורך מאמר זה איני דוחה גם אותו.
זה לא שחור ולבן
קיים נימוק אחד השקול כנגד שני הנימוקים (שהוזכרו כאחד): המציאות שהולידה הפרדה באוטובוסים בין יהודים לערבים מסכנת את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ההפרדה באוטובוסים אינה ההפרדה היחידה בשטחי יו"ש: קיימת גם הפרדה בדרכי גישה, בשירותים ציבוריים ובגישה למוסדות חינוך.
כל אלה הם חלק מההפרדה המהותית בין יהודים, אשר להם מלוא הזכויות, לבין ערבים נטולי זכויות, תחת שלטון צבאי. האם הפרדה זו מגיעה כדי אפרטהייד? האשמת ישראל עצמה באפרטהייד היא שקרית וזדונית, אך האם בשטח שמחזיקה ישראל ביו"ש, יש בסיס להאשמה זו? כן ולא.
לא, כיוון שאפרטהייד, במובנו המקורי, פירושו הפרדה על בסיס של צבע עור, המזוהה עם גזע; אין זו ההפרדה ביו"ש. לראיה: יהודי אתיופי יוכל לנסוע באוטובוס, פלשתיני לבן עור, לא. אך למה בכל זאת כן? כיוון שכל הפרדה על בסיס מוצא בני האדם מנוגדת לכל המסמכים הנוגעים לזכויות אדם, אינה מקובלת בשום דמוקרטיה ושנואה על ידי יהודים רבים בתפוצות.
אין זה משנה כלל כיצד נכנה את ההפרדה. העולם לא ישלים עם מדינה יהודית המקיימת משטר קבע של הפרדה על בסיס מוצא האדם. לטענה האחרונה אפשר להשיב כי יש צביעות רבה בעולם, שאינו מגיב כך למדינות דיקטטוריות, הרומסות באכזריות את זכויות תושביהן. עם זאת, ישראל, בניגוד למדינות הערביות הלא דמוקרטיות, זקוקה לתמיכה בינלאומית כדי לשרוד באי זעיר ובודד זה, שבו היא מוקפת בעולם ערבי מוסלמי עוין.
דוד בן־גוריון הבין זאת, אך הבנה זו נרמסת תחת גלי הלאומנות השוטפים את הממשלה. ישראל, ולא הדיקטטורות של המזרח התיכון, זקוקה לשיתוף פעולה כלכלי ומדעי עם אירופה, לסיוע צבאי ומדיני עם וושינגטון ולדיאלוג עם הקהילות בתפוצות. תהיה זו גם כפירה אידיאולוגית בציונות, שמראשית ימיה רצתה לא רק להחזיר את היהודים לארץ ישראל, אלא גם להחזיר את הבית היהודי למשפחת העמים.
לא למדינה דו-לאומית
מה עושים? סיפוח יו"ש יחייב מתן זכות הצבעה לפלשתינים, והסכנה מכך גדולה: הרוב היהודי ייסדק, והמדינה תהפוך לדו־לאומית. יש אישים במחנה הימין התומכים בכך, אך כפי שמסביר במאמריו אלכס יעקובסון, מדינה כזו תהא חייבת להכיר בזכות השיבה של צאצאי הפליטים הפלשתינים. בנוסף, לא קיים תקדים ואין גם סיכוי למדינה דו־לאומית, שבה אחד הלאומים הוא ערבי־מוסלמי. צעד כזה יחסל את הסכם השלום עם ירדן, ימוטט את ישראל מבחינה כלכלית (בשל הצורך להעניק לפלשתינים שירותים ברמה ישראלית) ויבודד את ישראל מהמערב.
מצדדי קו זה מצביעים על אפשרות של שימור הרוב היהודי גם לאחר סיפוח יו"ש, על ידי מתן זכות בחירה לישראלים בחו"ל. אכן, הממסד לא יניח לעולם ליצור מצב שבו יש רוב ערבי בקרב המצביעים לכנסת, ולא יהסס להעניק זכות בחירה גם ליהודים בחו"ל. זו תחזית איומה: ישראל הלא דמוקרטית תאבד את קשריה גם עם קהילות יהודיות ליברליות, רבים מבניה המוכשרים יהגרו ממנה והיא תהפוך לענייה.
כל זה נשמע כפרי דמיוני האפוקליפטי, אך אילו היינו אומרים ליגאל אלון ב־1968 כי בעוד כחצי מאה ידון היועץ המשפטי לממשלה בשאלת חוקיות ההפרדה בין יהודים לערבים בתחבורה הציבורית ביהודה ושומרון, הוא היה משיב כי זוהי תחזית הזויה ומטורפת, שלעולם לא תתגשם במציאות.
|
hacked by guardiran.org
מידע נוסף
Content View Hits : 4912449
