הארץ, 20/11/2000

לפעמים נתונים עובדתיים יכולים להפריך, בבת אחת, תיאוריות מנופחות שנראות מוצקות ומשכנעות. על פי תיאוריות הרווחות יותר ויותר בתקופה האחרונה - החברה היהודית-הישראלית איבדה את לכידותה, והשסעים הקורעים אותה מבפנים מעמידים אותה במצב של סכנה. את התיאוריות הללו מעמידים בספק הנתונים על מספר האזרחים הנכנסים ויוצאים בישראל ועל שיעורי העלייה אליה בתקופה שמאז פרוץ האינתיפאדה ועד היום.

הנתונים (שטרם פורסמו) מצביעים על העדרה של תנועת עזיבה של ישראלים. בחודש אוקטובר - חודש האינתיפאדה - נרשמו 280 אלף יציאות של אזרחי ישראל לחו"ל ו-313 אלף כניסות של אזרחים ישראלים. יחס דומה מתקבל מבדיקת הנתונים של חודשי ספטמבר ואוקטובר ביחד: 590 אלף יציאות של אזרחים ו-632 אלף כניסות (הנתונים מהחודשיים המקבילים ב-99' הם: 482 אלף יציאות ו-511 אלף כניסות).  

ברור שנתוני הכניסות עלולים לכלול כמה כניסות של אדם אחד - אך כאשר מדובר בתקופה של חודש או חודשיים, שיעורם של אלה הוא זניח. זה נראה כמו תופעה פרדוקסלית: כל ימות השנה קובלים הישראלים ומתלוננים על קשיי החיים בארץ, ובעיקר על המתח והלחץ המאפיינים אותם, וכמהים לברוח אל יעדים רחוקים ושלווים. והנה כאשר המתח מגיע לשיאו, כאשר מתחילה מלחמה זוטא, גיוס המילואים מתחדש וצו 8 חוזר אל התודעה - הישראלים אינם משתהים בחו"ל אלא דווקא ממהרים לשוב.

איך זה מתיישב עם כל תיאוריות החולשה וההתמוטטות? נראה שהחברה הישראלית מפולגת בנושאים רבים, אך איתנה בנאמנותה ומסירותה לישראל - גם, ובעיקר, בעת צרה.

עוד יותר מעודדים הם נתוני העלייה. בחודש אוקטובר - חודש האינתיפאדה - לא היתה כל ירידה במספר העולים. לפי נתוני הסוכנות היהודית שטרם פורסמו, עלו בחודש זה 5,549 איש (כמו בספטמבר), ובסך הכל נרשמו בו 35 ביטולים של עולים שהתכוונו לעלות.

בחבר המדינות לא נרשמה גם עד כה ירידה משמעותית בבקשות לעלייה - כל זאת בניגוד לתחושה הכללית, כי העלייה כמעט נפסקה. בני משפחת נורז'יץ, שבנם, ואדים, נרצח בלינץ' ברמאללה, ועלו לארץ לאחר מכן - מבטאים תופעה כללית יותר: רצון נחוש לעלות לישראל גם כאשר מתחוללות בה מהומות דמים. מדוע כל זה חשוב? לא כדי להעלות את המורל, אלא כדי שיובהר לכל - ידידים, ובעיקר אויבים - שהחברה הישראלית חזקה יותר מדמותה כפי שהיא מצוירת על ידי מלומדים ומעצבי דעת קהל.

אין זה חסר שחר לשער, כי תדמיתה השבירה של החברה הישראלית מזינה את הקיצוניות הלאומנית ואת הגזענות הערבית ויוצרת את האמונה, כי אפשר לשבור את מפרקתה של החברה הישראלית באמצעות אלימות וטרור. נתוני הכניסה לישראל - של אזרחים ועולים - חשובים גם מבחינה זו - הם מנפצים את הדימוי השקרי ומחייבים גם את הקיצונים שבאויבינו להערכה ריאלית יותר.