על שולחן ועדה של הכנסת - בראשותו של ח"כ אמיר אוחנה - מונחת הצעת חוק הלאום, שנוסחה על ידי מכון ימני קיצוני ואומצה על ידי הממשלה. ההצעה משנה את הגדרת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ואין בה - לא חופש מצפון ולא חובת שוויון של המדינה כלפי כל אזרחיה. פרופ' אהרן ברק עורר בעקיפין שאלות, האם הצעה זו תואמת את הכרזת העצמאות שעל פיה קמה המדינה והאם בית המשפט העליון יכול לבדוק עניין זה. תשובתו היא זו: מכיוון שההכרזה כוננה את האסיפה המכוננת שכל כנסת יורשת את סמכותה לתת חוק לישראל, היא גם שלטת בחוקי היסוד, והמסקנה היא שבית המשפט העליון יכול לבדוק את חוקיותם של חוקי היסוד לאור ההכרזה.

 

שרת המשפטים, איילת שקד, חלקה נמרצות על השקפה זו, אבל לברק "קם מקברו" מסייע לא צפוי; דוד בן־גוריון מתבטא כך על הכרזת העצמאות: "איני יודע אם יש להכרזה זו תוקף פורמלי של חוק, אבל תוקפה המוסרי של מגילה זו עולה על כל תעודה אחרת שאנו מוסמכים לחבר בימינו אלה... אפשר להגיד בלי חשש של גוזמה: המעמד ההיסטורי - שבו נתקבלה הכרזה זו, ועל הכרזה זו חתמו כל המפלגות היושבות בבית זה, מהקומוניסטים ועד אגודת־ישראל. אחדות מלוכדת ומלכדת זו לא מתרחשת בכל יום, ואין לזלזל בה. דבר שייאמר במעמד אחר ובפחות אחדות לא יהיה לו התוקף המוסרי שיש לדבר שנאמר במעמד ההוא... גם אין לו תוקף חוקי פורמלי. לא היה לנו מעמד כזה אלפי שנים, והמעמד מחייב".

 

ממש דברי נבואה אז ואקטואליים היום. מדוע בכלל חשובים הדברים? הוויכוח על ההכרזה הוא בעצם ויכוח על חוק הלאום וצריך לזכור שההכרזה אומצה על ידי שני חוקי זכויות יסוד המגינות על זכויות האדם. מי צריך את החוק הזה? לא קדמה לו שום תביעה ציבורית, עיתונאית או פרלמנטרית; בשעתו, נועדה ההצעה, לדברי מחבריה, לתת תשובה ציונית הולמת לשונאי ישראל, אך כל המציץ בה מבין שהיא תשרת את ה־BDS ותגביר את בדידות ישראל במערב ובקרב התפוצות היהודיות. בדיונים בוועדה הופיע אב שכול דרוזי, שאקיב שאנן, שבנו נהרג על הר הבית, שאמר כי חוק זה הופך אותו לאזרח ממדרגה שנייה. 

אכן, קשה לתאר חוק מזיק יותר: הוא יוצר מחלוקת פנימית קשה, משפיל את חיילי ישראל שאינם יהודים ומחליש את מעמדה של ישראל בקרב כל אדם ליברלי. מנסחי החוק סברו כנראה כי אפליה וחוסר שוויון הם ערך יהודי שיש לשמור עליו, אך רבים רואים בשוויון הזכויות וחופש המצפון סימן היכר של ישראל הדמוקרטית, כפי שנוסחו בהכרזת העצמאות. בדו"ח מיוחד של המכון למדיניות העם היהודי של הסוכנות, נקבע ש"רוב מכריע בין יהודי העולם תומכים בנוסחה "יהודית ודמוקרטית", וכי רבים מהם רואים את הדמוקרטיה כ"ערך ליבה יהודי".

 

האמת היא שדרושה חוצפה אנטי־ציונית ואנטי־יהודית כדי להשמיט את סעיף השוויון מהחוק. יש כאן יריקה בפרצופם של הרצל, בן־גוריון וז'בוטינסקי. זו גם יריקה בפרצופו של מנחם בגין - מנהיג הליכוד הקודם (שאין כל דמיון בינו לבין הליכוד הנוכחי) - שהאמין בליברליזם לאומי וראה בשוויון בני האדם יסוד מוסד בהשקפתו והרחיק לכת וקבע כי היעדר שוויון משמעותו "השפלת האדם באשר הוא אדם... גזענות, כתובה ומחוקקת - אין מכוער ממנה". בנו, בני בגין, אכן הגיש הצעה אלטרנטיבית הכוללת את נושא השוויון ומשה ארנס, לשעבר שר הביטחון בממשלת בגין, פרסם מאמר חריף נגד חוק הלאום.