גלובס, 1.3.2009

ככל שהמשא ומתן הקואליציוני מייאש את העוקבים אחריו, כך גוברת התודעה שנקלענו למצב ללא-מוצא. בכנסת יש רוב (קטן) לימין ושותפיו, אך ימין זה אינו רוצה לשלוט לבדו, אלא מבקש ממשלה רחבה יותר שתקהה מבחינה בינלאומית את עמדותיו. זוהי תופעה ישראלית מוזרה: מפלגות, בדרך כלל, שואפות לקבל את אמון הציבור בבחירות כלליות כדי להשליט את עקרונותיהן ואנשיהן. הליכוד וישראל ביתנו שואפים להרחיב את הממשלה ולצרף את קדימה, לא בגלל אילוץ פרלמנטרי, אלא בשל חששם המוצדק שממשלתם הצרה תיתקל בהתנגדות בינלאומית ותחליש מאוד את שיתוף הפעולה עם ארצות הברית, דווקא בימים בהם אנו זקוקים לו, נוכח הסכנה האיראנית.

אך האם יש באמת רוב לעמדת הימין השוללת שתי מדינות לשני עמים? על כך אין תשובה ברורה שכן בעניין זה העמדה המדינית של ישראל ביתנו - מרכיב חשוב בקואליציית הימין - אינה ברורה. במצע המפלגה יש טון ימני-לאומני ברור, אך העמדה העקרונית אינה ברורה שכן לצד הרטוריקה הדוחה "שטחים תמורת שלום", יש גם דגש חזק על "הפרדה מקסימאלית של האוכלוסיות (היהודית והערבית)" וכן מושג דגש על חילופי שטחים.

המצע מסביר עניין זה: "ההסדר המוצע היום כולל בתוכו תביעה מישראל לפינוי כל ההתיישבות היהודית ביו"ש, בדומה למה שקרה עם יישובי גוש קטיף. קרי, הקמת מדינה פלסטינית הומוגנית ללא יהודי אחד, בעוד שמדינת ישראל תהפוך למדינה דו לאומית עם למעלה מ-20% בני מיעוטים בתוכה. מודל כזה אינו בר קיימא. במידה ויתממש, מיד עם הקמת המדינה הפלסטינית יבואו תביעות נוספות מצד ערביי ישראל, בשלב הראשון לאוטונומיה בגליל ובנגב, ובשלב השני פירוקה דה פקטו של מדינת ישראל כמדינה יהודית וציונית.

לכן, גם ברמה התיאורטית חייב ההסדר להיות סימטרי ולהבטיח יציבות לטווח הארוך, בניגוד לכזה שרק ינציח את הסכסוך, שסיבתו היא, בין היתר, חיכוך בין שני העמים. בכל מקום בעולם בו חיים זה לצד זה שני עמים, המאמינים בשתי דתות שונות, ומדברים שתי שפות שונות, קיימים קונפליקטים. מאזור הקווקז ברוסיה, דרך הבלקנים, מבלגיה ועד קנדה. בשל כך, כל פתרון חייב לכלול הפרדה מקסימאלית בין שני העמים".

עיננו הרואות: מצע ישראל ביתנו, על אף נימתו הימנית, צופה הקמת מדינה פלסטינית ותומך בחילופי שטחים עמה, כך שתיווצר הפרדה מקסימאלית בין שני העמים, או, במילים אחרות: "אנחנו כאן, הם שם", כסיסמת הבחירות הקודמת של אהוד ברק.

איך מיישבים גישה זו עם תפישת ארץ ישראל השלמה? לאביגדור ליברמן פתרונים, אך בכל מקרה אי אפשר לומר שהצבעה עבור ישראל ביתנו הייתה הצבעה נגד הרעיון של שתי מדינות לשני עמים. קשה לומר שהבחירות האחרונות נתנו מנדט לשלילת רעיון זה - רעיון שלו תמיכה בינלאומית כוללת, ושבלעדיו אין ישראל יכולה לבוא למו"מ בינלאומי רציני.

הצרה היא כמובן שבשיטת הבחירות שלנו, אין הכרעה ברורה בין שני רעיונות מנוגדים, כפי שזו מצויה, למשל, במשטר דו-מפלגתי או במשטר נשיאותי. ייתכן והפתרון לבעיה זו - הנוגעת לעניין ממש קיומי - הוא להפקיד את הנושא במשאל עם כדי שהציבור כולו יכריע בין אלה הרוצים בארץ ישראל כולה על תושביה הפלסטינים, לבין אלה המצדדים בחלוקת הארץ בין שני העמים המסוכסכים החיים בה.