ישראל היום, 16.12.2011

לפני כמה ימים ביקר נשיא המדינה שמעון פרס במכללה החרדית בירושלים והוציא הודעה בזכות שילוב חרדים בעבודה עניין חשוב וחיוני למשק ולחברה בישראל. אלא שהנשיא הוסיף כי שילוב זה כרוך ב"כיבוד תנאי ההעסקה הייחודיים הנדרשים ובראשם הפרדה בין גברים לנשים."   

      במילים אחרות: מפעל המעסיק עובד חרדי חייב לגזור הפרדה בין עובדים לעובדות. הנשיא פרס אינו חשוד בעמדה אנטי-שוויונית. הוא חניך תנועה שדגלה בשוויון בין גברים לנשים גם בתקופה שבה לא התקיים שוויון כזה במערב. הוא גם גינה הקצאת מקומות ישיבה נפרדים לנשים באוטובוסים. אלא מאי? הרצון להתחשב ב"רגישות" החרדית וכן הרצון החיובי לשלבם בעבודה הביאו לוותר להם בנושא ההפרדה בין גברים לנשים במקומות העבודה.   

מדוע האמונה החרדית עדיפה על אמונתו הציונית של נשיא המדינה? מדוע פרשנות חרדית ליהדות - עדיפה על פרשנותם של ראשי הציונות? מדוע צריך לרמוס את עקרונות הכרזת העצמאות כדי לספק את הרבנים החרדים? ומה בקשר לצה"ל? הרי עקרון ההפרדה בין גברים לנשים שעליו מדבר הנשיא חל גם על הצבא כולו; ומדוע שלא יחול על הכנסת עצמה שבה יושבים גברים ונשים יחדיו ובה מכהנים גם יהודים חרדים?    ההעדפה של כבוד הנשיא לאמונה החרדית על פני האמונה הציונית היא חלק מתהליך של שינוי נורמות העובר עלינו - גם במחנה הדתי הלא חרדי. אלה המפרשים את תורת משה - שאחותו שרה בפני בני ישראל היוצאים ממצרים בלי שמישהו יבקש לפרוש מערוות שירתה - ברוח אנטי-ציונית גוברים על יותר מ100- שנות מסורת השוויון הציוני.    את המסורת הזו עיצבו הרצל חיים ויצמן בן-גוריון ז'בוטינסקי וגם ראשי המפד"ל בתקופות קודמות. כדי לאמוד את המרחק שעברנו אל עבר הפנאטיות החרדית כדאי להיזכר בדברים שאמר בזמנו זאב ז'בוטינסקי. ראש בית"ר היה חסיד מושבע של שוויון זכויות לנשים ולא היה מוכן לשום פשרה בעניין זה. עוד בשנת 1929 הוא סירב לשלם מס לוועד העיר ירושלים "עד שלא יהיה מקום וחלק גם לנשים בהנהלת עסקי העדה." הוא גינה את התופעות של השפלת נשים:

   "לא דבר קטן הוא כשאדם גדל בהכרה שאמו אינה אדם בעל ערך אלא רק אנתרופואיד; פניה ושערותיה יש בהן משום אי-נימוסיות; צריך להחזיק אותה מאחורי המנעול והבריח ואם לא - תחטא; בכלל - היא קניינו הפרטי של הגבר"...   

אך ז'בוטינסקי מרחיק לכת; הוא רואה בהדרת נשים תופעה אנטי-יהודית ולא רק אנטי-ציונית כדבריו:   

"אצלנו בחיי היהודים המחזיקים בנושנות עדיין נשתמרו הרבה מנהגים פראיים של... התערבות הדת בחיים אישה בפאה נוכרית שגבר זר אינו מושיט לה את ידו. ואולם אילו היינו מאמינים רגע אחד שהתכונות הללו שייכות למהותה האורגנית של היהדות היינו בוודאי מתייאשים מן האידיאל של הנצחת מהות כזו. הרי לשם כך היתה לנו השכלה כדי שנפריד את המסורות והמשפטים הקדומים מן המהות."   

דבריו אלה של ז'בוטינסקי יורדים לשורשה של המהפכה הציונית. לא התנתקות מהעבר אלא הפיכת היהודים לעם השומר על זיקתו המיוחדת לציביליזציה היהודית-מסורתית בלי להתחייב לקבל את פרשנותה האנטי-ליברלית. והרי בצדק אנו רואים את שוויון הזכויות של כל מי שנברא בצלם כרעיון שהיהדות הנחילה לעולם.   

דבריו אלו של ז'בוטינסקי הם חד-משמעיים וראוי ששרי הממשלה ילמדו אותם בעל פה. הדרת נשים היא לא רק כפירה בהכרזת העצמאות אלא ליהודי כז'בוטינסקי - ולהרבה יהודים כמותו - היא גם אנטי-יהודית ביסודה.    דבריו של ז'בוטינסקי מעמידים את נושא הדרת נשים במקומו הנכון: כחלק מהותי מהשקפת העולם היהודית-ציונית כעניין של עיקרי אמונה. אכן למי שדבק באמונה זו הדרת נשים כמותה כהדרת יהודים. בשני המקרים מעמידים בני אדם שנבראו בצלם במעמד נחות בגלל מוצאם. יש מכנה משותף לכל צורות האפליה: כל האפליות מתבססות על אמונות תפלות המבחינות בין בני אדם לא לפי תכונותיהם אלא לפי גזעם ומינם.   

משום כך אני מציע להמיר את המילים "אישה" ו"נשים" ב"יהודי" ו"יהודים." כך למשל כשמדברים על קווי אוטובוס מהסוג של "מהדרין" צריך גם לתארם כמפרידים בין גויים ליהודים; יהודים יושבים רק בצד האחורי; אסור להם לשבת בצד הגויי; אסור לשמוע שירים מפיו של יהודי (ריכרד וגנר היה חותם על כך בשתי ידיו;( אסור לעבוד ביחד עם יהודי; אסור לצעוד על מדרכה אחת עם יהודים; אסור להדביק ברבים מודעות ובהן דמויות של יהודים; אסור ליהודים להדריך גויים בצבא; אסור ליהודים להשתתף בהלוויות ולהספיד את יקיריהם; אסור לשתף יהודים בתוכניות רדיו בנושאי דת; אסור ליהודים להיות שופטים בבתי דין העוסקים בדיני משפחה; ובאולמות פומביים יש יציאה מיוחדת ליהודים (ראה "ישראל היום" מ-9 בדצמבר 2011).    אולי לא נעים לקרוא השוואה זו אך היא משקפת נאמנה את המשמעות האמיתית של הדרת נשים.   

מה עושים?   

מי שחושב ששירת נשים יש בה משום ערווה - הוא אדם מסכן. איני מציע להענישו. אני מציע לאפשר למסכנים אלה שלא לשמוע את שירתן של נעמי שמר ז"ל יהודית רביץ אחינועם ניני וחוה אלברשטיין. זה יהיה עונש ראוי לכל סרבני השמיעה.   

אין גם צורך בענישה פלילית. די בכך שהממשלה לא תתמוך בהם - כספית ומשפטית; די בכך ששר התחבורה ישלול את הרישיון מאוטובוסי האפרטהייד הידועים בשם "קווי מהדרין;" די בכך ששום מוסד המפלה נשים לרעה או המפריד בינן לבין גברים לא יקבל פרוטה מכספי משלם המיסים.   

תשובת הממשלה תהיה כמובן שמצב נתון זה יביא לפירוק הממשלה. ואכן הדרת נשים היא אחת מתוצאות שיטת הממשל הארורה שלנו. זו נותנת כוח לשלוט בנו למיעוט אנטי-ציוני - לסרבני השירות הצבאי לסרבני החוק ועתה גם לסרבני שמיעת נשים. זו סיבה נוספת לתמוך ברפורמה הדרושה כאוויר לנשימה לדמוקרטיה הישראלית.  

  אנו היהודים הציוניים האמיתיים נדבק באמונתנו השוויונית למרות כל המניפולציות הפוליטיות למרות הכניעה ללשונות המאזניים ויום אחד - גם ננצח במאבק נגד הרוח הרעה שאחזה בנו.