עם כניסתו לתפקיד של דניאל פרידמן כשר משפטים, החלו כולם מדברים על שלטון החוק, אך מעטים עמדו על משמעותו המורכבת. יש שני מובנים למושג זה: צורני ומהותי ויש גם ומובן נוסף, ישראלי-ייחודי. המובן הצורני הוא פשוט: יש להפעיל את החוק הקיים ללא אפליה וללא בחינת תוכנו. לעומת זאת, המובן המהותי הוא ערכי, מתייחס לחוק הקיים עצמו ובוחן אם הוא תואם השקפות עולם של הליברליזם המודרני.

השקפות אלה מתייחסות לתוכן החוק הקיים: היותו שוויוני, לא-רטרואקטיבי וודאי. אם החוק אינו ודאי, הוא סותר את שלטון החוק. דבר זה נכון במיוחד לגבי המשפט הפלילי. שלטון החוק דורש שהעבירה תוגדר היטב כך שכל אדם ידע מהי ההתנהגות האסורה בחוק. משטרים טוטאליטריים מתאפיינים על ידי עבירות סָל כלליות, המאפשרות להאשים כל אדם. בארץ, החוק הפלילי מגדיר בדרך כלל היטב עבירה, אך יש גם חריגים לכך. אחד החריגים הוא "מירמה והפרת אמונים" לפיה "אסור על עובד ציבור לעשות.... מעשה של הפרת אמונים הפוגע בציבור". עבירה זו נועדה להגן על טוהר  המידות, אך בשל תחולתה הלא-מוגדרת, היא זכתה לביקורת רבה מפי שופטים ומלומדים. בניסוחה הנוכחי היא נוגדת את שלטון החוק מבחינה מהותית. השופט מישאל חשין אמר שעל אף חשיבותה, "גבולותיה אינם ברורים כלל ועיקר". ביקורת קשה נגדה הושמעה על ידי חכמי משפט אחרים - למרות שבית המשפט העליון עשה מאמץ מסוים לצמצם את תחולתה.  עניין זה אקטואלי ביותר בשל גל החשדות נגד עובדי ציבור בשל מעשי שחיתות למיניהם.

מה עושים? הרי יש צורך - דווקא בימים אלה - בהגדרת התנהגות פסולה של עובדי ציבור שאינה מגעת כדי שוחד. אפשר להגדיר עבירות אתיות ולהנהיג לגביהן שיפוט משמעתי אפקטיבי - כפי שהציע השבוע שר המשפטים החדש - ואפשר גם להגדיר הפרת אימונים בצורה ספציפית, כגון מתן טובת הנאה למקורבים או מינויים פוליטיים פסולים. פרקליטות המדינה לא הלכה בדרך זו. היא הרחיבה את השימוש בעבירת-סל זו. כך ציוותה הפרקליטות על חקירה פלילית של כל ראשי הממשלה ב-20 השנה האחרונות, חלקם בשל עבירה זו, והמשטרה דאגה לכך שכל חקירה כזו תקבל כיסוי תקשורתי מקומי ובינלאומי וזאת מבלי שמישהו יועמד לדין. השיא הושג בחקירה הפלילית שנעשתה לראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, ב"פרשת עמדי". בפרשה זו, הגיש מוביל רהיטים חשבון לממשלה על הובלת רהיטיה של משפחת נתניהו. הממשלה לא היתה צריכה לשלם חשבון זה במלואו - מה גם שהוא היה מוגזם ביותר. זה היה עניין אזרחי שהסתיים לפני שבועיים בבית המשפט בפשרה: ביבי ישלם חלק והאוצר חלק. אך מה לזה ולחקירה פלילית? הפרקליטות הורתה על חקירה, ונתניהו ואשתו נחקרו במשך שעות ארוכות - כל חקירה 7 ו-8 שעות! ולבסוף המליצה הפרקליטות להגיש כתב אישום על עבירה שהיתה פרי דמיונה היצירתי. היועץ המשפטי, אליקים רובינשטיין, דחה בצדק את המלצת הפרקליטות, אך בינתיים בכל העולם כולו התפרסמה הידיעה שראש ממשלת ישראל לשעבר נחקר בשל עבירת מירמה.

"שלטון חוק" ישראלי זה הביא לאבסורד. הוא הוציא שם רע לחקירות אנשי ציבור וכאשר הגיע מקרה באמת חמור, פרשת האי היווני, שהעלה חשד לשחיתות אמיתית, היועמ"ש, מני מזוז, סגר את התיק מסיבות שלא שכנעו רבים בציבור.

הגיע העת לזנוח את הגישה של "כולם לגיליוטינה" ולהמירה ברפורמה מקפת: תיקון חוק "הפרת האמונים" כך שיתאם את עקרונות שלטון החוק, פתיחת חקירה פלילית רק כשיש עבירה אמיתית והעמדה לדין רק כאשר יש יסוד סביר להניח שתושג הרשעה. זה שלטון החוק האמיתי, ולא הצחוק מהחוק שהנהיגה פרקליטות המדינה בעזרת המשטרה. זוהי מלחמה אמיתית בשחיתות. יש לקוות ששר המשפטים החדש, פרופ' דניאל פרידמן, אדם ישר-דרך ואמון מאין כמותו על שלטון החוק ועל יושר ציבורי, ביחד עם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, יעשו זאת, יעלו על דרך הישר וירדו מהדרך העושה צחוק מהחוק.