x
המשחק הידוע מראש של האנטישמיות Print E-mail

ישראל היום, 3.4.2015

קשים ומרים הם חייהם של האקדמאים האנטי־ציונים. הסיסמאות אוזלות. כל מה שהיה פעם חדשני, מעורר מחלוקת, מושך, נושא לסיקור תקשורתי, התיישן ואיבד מכוחו: "מדינת כל אזרחיה" - שגרתי; "מדינת כל לאומיה" - ישן מדי; "ישראל אשמה בג'נוסייד" - מועצת זכויות האדם אמרה זאת 1,000 פעמים; "הציונות היא גזענות" - שלג דאשתקד. כעת, כדי לעמוד בציפיות האנטי־ציוניות, מוכרחים להמציא משהו חדש.

 

ובכן, הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת סאות'המפטון מצאה משהו חדש! בעוד שבוע היא פותחת כנס בינלאומי "מיוחד במינו משום שהוא עוסק בלגיטימיות של מדינת ישראל במשפט הבינלאומי". הכנס, לדברי מארגניו, יעסוק בשאלות שנויות במחלוקת באשר לאופן ולאופי שבו נולדה ישראל, לרבות "גירוש הפלשתינים הנמשך עד היום הזה ואי־צדק נלווה".
 
עמדת הכנס ידועה מראש. תוצאותיו ומסקנותיו גם כן. מארגן הכנס, הפרופסור הישראלי אורן בן־דור, נקט בעבר עמדות אנטי־ישראליות קיצוניות. כ־80 האקדמאים שאמורים להשתתף בכנס זה, שיהיה באמת מיוחד במינו, דומים לו בדעותיהם. 
 
לא עניין השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים ולא עניין ההתנחלויות מעניינים את באי הכנס. אורן בן־דור וחבריו יעסקו בדיוניהם בעצם הרעיון של מדינה יהודית שקמה במלחמת העצמאות. לדברי ארגון האקדמאים למען שלום במזרח התיכון (SPME), רוב המשתתפים הם כאמור אנטי־ישראלים קיצונים, ובהם ריצ'רד פאלק ואילן פפה. 
הארגון מאשים את מארגני הכנס באנטישמיות, בהסתמכו על דברי ראש ממשלת צרפת, מנואל ואלס, שאמר: "האנטישמיות זו המחלה האירופית הישנה... מתחבאת מאחורי אנטי־ציונות מזויפת". ומשום כך מארגנים ב־SPME עצומה נגד הכנס האנטישמי.
 
טענות מופרכות
 
לעצם העניין: איך אפשר בכלל לפסול את רעיון המדינה היהודית? הרי למדינה זו יש שתי תעודות לידה במשפט הבינלאומי. אלו תעודות שאין לאף מדינה אחרת: האחת ניתנה על ידי חבר הלאומים (שהזכירה גם את הצהרת בלפור) והשנייה על ידי העצרת הכללית (יורשת חבר הלאומים לעניין ארץ ישראל). 
 
מדינות ערב הן אלו שהפרו את המשפט הבינלאומי, כשבניסיון תוקפני, חסר תקדים, זממו להשמיד את היישוב העברי הקטן ונטול הנשק (לשמחתנו, נכשלו במשימתם הזדונית). אז איך אפשר להתעלם מהעובדות האלה ולטעון כי ישראל נולדה שלא כדין במשפט הבינלאומי?
 
ובכן, מתברר שאפשר לעשות זאת בשתי דרכים: האחת לטעון שהיהודים אינם עם, אלא דת, ושחבר הלאומים וארגון האומות המאוחדות טעו, או הוטעו, כאשר החליטו שדת זו ראויה לבית לאומי או למדינה; זוהי טענה המושמעת על ידי התועמלנים הערבים והפלשתינים, ואין לה, כמובן, שום אחיזה במציאות. 
 
חלק גדול מהעם היהודי כלל אינו מבסס את זהותו על דת. הוא עושה זאת על בסיס אחר - לאומי ותרבותי, ומי שטוען את ההפך אינו אלא בור או רשע - או בור ורשע גם יחד. יש בטענה זו גם מנת חוצפה לא קטנה: מדינות ערב, למשל, הן לא רק מוסלמיות, אלא מעניקות לאיסלאם את מעמדו החוקתי.
 
הטענה השנייה היא זו הקובעת כי היהודים האשכנזים כלל אינם חלק מהעם היהודי, שכן הם צאצאי הכוזרים שהתגיירו, ולכן אין להם זכות לשוב לציון. 
חוקר ישראלי מאוניברסיטת ג'ון הופקינס (השוכנת בבולטימור, מרילנד) קבע זאת על סמך בדיקות דנ"א, ב־17 אשכנזים. מכיוון שאין עוד כוזרים בנמצא, ההשוואה היא לעמים "הקרובים לכוזרים". איני מבין למה ההשוואה לא נעשית למונגולים, ואז ניתן לטעון כי היהודים הם צאצאי המתגיירים המונגולים. 
 
הטענה הכוזרית היא מלכודת: ניתן להפריכה בקלות יתרה, אך אם נעשה זאת, סימן שיש בה משהו משמעותי. לכן, הבה נניח שאכן, כל האשכנזים הם באמת צאצאי הכוזרים. מה בכך? האם פירוש הדבר שצאצאי גרים פסולים למחשבה ולרגש לאומיים־יהודיים? מי פסק זאת? 
 
במסורת היהודית, גדולים בתורה הם יוצאי חלציהם של גרים, לרבות דוד המלך; ולפי המשפט הבינלאומי, הזכות להגדרה עצמית אינה נשללת מבני עם שהמירו דתם. זוהי המצאה ישראלית, ללא אחיזה, מבית היוצר של האקדמיה האנטי־ציונית.
 
דת ועם
אביא דוגמה אחת: מציבות וירצבורג שבגרמניה נלקחו בימי הביניים מבית עלמין יהודי לבניית מנזר. כשנהרס המנזר ב־1987 התגלו המציבות היהודיות, וכך ניצלו מהרס ומחורבן. אחת מהן היא מציבה של גיורת שמתה ב־1250 ונכתב עליה "עזבה אביה ואמה ודבקה בצור ישראל ויושבת בחיקו של אברהם אבינו.... תנוח נפשה". (אבריאל בר־לב, "פנינים חרותות באבן", "הארץ" - 29.12.12).
 
כעת באים מלומדים ישראלים מן המניין וטוענים ברצינות, שצאצאים של אותה גיורת היושבת בחיקו של אברהם אבינו, אין להם חלק ונחלה בחזון היהודי של שיבה לציון. אין זה פלא שיהודה באואר קובע בספרו "העם המחוצף", שהטענה "הכוזרית" היא טענה גזענית, שכן היא מזהה, "אם בכלל, את העם היהודי בפרט, לפי מוצא ביולוגי", והטוענים אותה אינם מבינים שהצטרפות לדת היהודית "סימלה הצטרפות לעם היהודי".
 
אין לי ספק מה תהיה החלטת הכנס בסאות'המפטון ואין לי ספק גם מהו המקום השמור לה בהיסטוריה היהודית. אני מבין ביקורת על מדיניות ישראל; גם אני שותף לה ומודאג מהתהליכים המסוכנים שממשלת ישראל הולכת לקראתם. אך דבר אחד לא אבין: כיצד "טענה גזענית" נחשבת היום ל"שמאל". ובכן, נראה שבעולם האנטי־ציוני והפוסט־תבונתי שבו מצוי חלק מהאקדמיה, הכל אפשרי - גם ועידה אנטישמית בראשות ישראלי.
 

מידע נוסף

right_3
Content View Hits : 4807495