הארץ, 22/02/2000

אחד הגורמים המעכבים את ההתקדמות הרבה שחלה בתיקון האפליה שממנה סובלים הערבים בישראל הוא ההקצנה בקרב מנהיגי הציבור הערבי

כל מי שמכיר את המתרחש בנושא שוויון הזכויות לערביי ישראל, מודע לשלוש עובדות: ראשית, בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית גם בתחום הזכויות הפורמליות וגם בתחום חלוקת המשאבים לאזרחים הערבים בישראל. בקרב הציבור היהודי ההתקדמות הזאת לא ידועה מספיק, אך אין אזרח ערבי שלא חש בה - בין שמדובר בתוספת שעות לחינוך במגזר הערבי, עד כדי שוויון כמעט מלא עם המגזר היהודי, ובין שמדובר במתן קצבאות ילדים לכל הילדים במדינה ולא רק ליוצאי צבא, עניין שעליו נלחמו בצדק נציגי הציבור הערבי במשך שנים רבות. שנית, עדיין נותרו תחומים רבים שבהם מופלים ערבים לעומת יהודים והמלאכה בעניין זה רבה וסופה אינו נראה באופק. בעיקר נותרו לא פתורות בעיית נכסי הוואקף ובעיית הייצוג במוסדות ציבור.

הנציגים הערבים - בכנסת ומחוצה לה - מצדיקים את הגישה הרדיקלית החדשה בכך שזוהי תוצאה מחויבת המציאות בשל שתי סיבות: האחת, משום שהגישה הקודמת שבה דגלו (אינטגרציה בחברה הישראלית, בתוך דרישה לשוויון זכויות מלא) נכשלה. השנייה - משום שבחברה הישראלית של היום אין עוד זהות קולקטיווית, אלא שברי זהויות של מיעוטים (מזרחים, נשים, עולים) וממילא אין הציבור הערבי יכול לפגר אחר תביעתם לא רק לשוויון זכויות, אלא גם לזהות פוליטית עצמאית. העניין השלישי הוא ששוויון הזכויות הזה חשוב לא רק לערביי ישראל אלא גם ליהודי ישראל, והוא יסייע למדינת ישראל מכל הבחינות. מהבחינה המדינית - משום שישראל מותקפת בפורומים אירופיים ובינלאומיים על שאינה מנהיגה שוויון מלא לכל אזרחיה; ומהבחינה הכלכלית - משום שרמת ההכנסה של הערבים בישראל פוגעת ברמת התוצר הכללי וברמת התוצר לנפש בארץ. שוויון מלא ואמיתי יעלה את כושר ההשתכרות של הערבים בישראל - ורק אז יהיה שינוי משמעותי גם בנתונים המתארים את המצב הכלכלי במדינה.  

צריך לומר שבעניין זה חלה תפנית חיובית גם בדעת הקהל היהודית וגם בעמדותיו של הרוב בכנסת. חוקים המציעים ייצוג לערבים במגזר הציבורי עוברים בקלות בקריאות ראשונות במליאת הכנסת. היה אפשר - אילו רצתה בכך הממשלה - להכין תוכנית לכמה שנים, שבסיומן ישרור שוויון מלא ומוחלט בין כל אזרחי ישראל (למעט נושא ההגירה וההתאזרחות המותר באפליה גם על-פי המשפט הבינלאומי). עובדה היא שעל-פי הדו"חות של עמותת "סיכוי" לקידום שוויון ההזדמנויות, יש משרדי ממשלה שמשאביהם כבר מחולקים באופן כמעט שוויוני בין יהודים לערבים.

אחד הגורמים המעכבים התפתחות זו נעוץ דווקא בתפנית שהתחוללה בקרב מנהיגי הציבור הערבי בישראל. תפנית זו באה לידי ביטוי באופנים שונים. ההזדהות השערורייתית של חברי כנסת ערבים עם אויבי ישראל, כמו גם קריאתם לבדווים ולדרוזים שלא לשרת בצה"ל, גורמות נזק ישיר לעניין המשותף שיש לכל הישראלים הנאורים בהאצת תהליך השוואת הזכויות; הביקורים (ללא מלה של ביקורת) של חברי כנסת ערבים אצל מחבלים-רוצחים; אימוץ הפוליטיקה של זהות לאומית המנסה, לשווא, לשנות את אופיה של ישראל כמדינתו של העם היהודי; דברי השבח וההלל לדמוקרטיה הסורית הנודעת - כל אלה מעמידים את ערביי ישראל באור מוטעה, כאויבי הרעיון של מדינה יהודית-דמוקרטית וכמחבלים במאבק הנמשך, המוצלח בחלקו, שתכליתו ליצור דין אחד והזדמנות שווה לכל הישראלים - ללא הבדל דת וגזע - כאמור בהכרזת העצמאות (שגם עליה יצא קצפם של המלומדים האנטי-ציונים).

אך גם אם מקבלים טיעון זה - שיש בו פגמים רבים - אין הוא מצדיק את הצגת ערביי ישראל כאירידנטים וכמתנגדים לאופיה של ישראל כמדינת העם היהודי. הצגה כזאת לא רק עושה עוול לערבים בישראל - שרובם רוצים באינטגרציה ומאוכזבים מאי הצלחתם להשתלב בתוך החברה בישראל - אלא גם פוגעת בסיכוי להמשיך ולקדם את מה שהותחל בו: שוויון מלא לכל אזרח, כדי שמדינת ישראל תהיה לא רק יהודית אלא גם דמוקרטית למהדרין.