הארץ, 16/06/2000

דיאגרמה אחת בדו"ח האחרון של בנק ישראל (לשנת 1999) מאירה בעיות רבות במשק הישראלי. הדיאגרמה מתארת את התפתחות המחירים היחסיים (יחסית למחירי התוצר העסקי) בשני ענפי תשתית - תחבורה ותקשורת - בעשור האחרון, משנת 1988 ועד 1999.

דיאגרמה זו היא דרמטית: יש בה שני גרפים. גרף אחד - גרף המחירים היחסיים של התקשורת יורד באורח תלול: מחירי התקשורת יורדים בעשור זה עד כמעט מחצית. לעומת זאת, גרף התחבורה יורד בצורה מתונה בפחות מ-10 אחוזים. אין צורך לומר מה פירוש הפחתת המחירים היחסיים בשירותי תשתית. שירותים אלה, טיבם שהם נצרכים בידי כל האוכלוסייה. הירידה הדרמטית של שירותי התקשורת, פירושה המעשי הוא גם העלאת רמת החיים של כל הישראלים, שיפור התנאים העסקיים וגם הגדלת יכולת התחרות של ישראל.  

מה פשר ההבדל בין הירידה המרשימה של מחירי התקשורת - והיא היתה יכולה להיות עוד יותר דרמטית, אם בנק ישראל היה מתייחס לא ל-1988 אלא ל-1985, שנת הפיכתה של "בזק" לחברה מסחרית - ומה הסיבה להבדל החד בינה לבין מחירי התחבורה?

בנק ישראל משיב על כך באומרו, כי לענף התחבורה מסורת של "ריכוזיות ופעילות לא תחרותית". אמנם ממשלות שונות קיבלו החלטות חשובות להגברת התחרות בתחבורה - גם בתחום התעופה, גם בתחום תחבורת האוטובוסים - אך רוב ההחלטות לא בוצעו.  

ההוכחה המכרעת להשפעת התחרות על המחיר שהאזרח משלם בולטת יותר בדיאגרמה אחרת, שבה נבדקים המחירים היחסיים בתוך ענף התקשורת: בדיאגרמה זו יורדים בתלילות מחירי השיחות בטלפונים ניידים - הענף התקשורתי התחרותי והמופרט ביותר - ואילו התחום היחיד שבו עולים המחירים בחמש השנים האחרונות מצוי בתעריפי הטלוויזיה בכבלים - שם יש מונופול אזורי לחברות הכבלים.

ועוד נתונים מביא הדו"ח: ההתנגדות לשבירת מונופול באה לרוב מעובדים החוששים מפגיעה במעמדם ומפיטורי ייעול. אך הנתונים מראים, כי בענף התקשורת עלה מאוד מספר העובדים - וגם עצמאותם גדלה מפני שבניגוד לעבר, אין הם תלויים במעביד אחד. יתר על כן, גם השכר הריאלי לא נפגע, בשל גידול הביקוש לשירותי תקשורת. אמנם ב-1999 ירד שכרם של עובדי התקשורת ריאלית ב-5 אחוזים, אך השכר בענף זה גבוה עדיין כמעט פי שניים מהשכר הממוצע במשק כולו.

שוק התקשורת הוכיח דבר נוסף: כדי לשבור מונופול ולהוריד מחירים אין מנוס מהפרטה. לכאורה, אין זה כך: לכאורה, היה אפשר להגביר תחרות גם כאשר שירותי הטלפון ניתנו על ידי הממשלה במישרין. אך ניסיון החיים מראה, כי מונופול מסוג זה - כמו זה הקיים בחברת החשמל - אינו מאפשר לאחרים לפעול בשטחו: השילוב של יצר פוליטי של השר והמפלגה השולטים בענף בצירוף התנגדותם של העובדים מחסל כל תחרות. הקטנת הריכוזיות במשק התחבורה, גם באמצעות הפרטה, תביא על כן למשק הישראלי את מה שעשתה מהפיכת התקשורת בעבר. משום כך הסיסמה הראויה לישראל, לצרכניה ולציבור העובדים כולו היא: "אתמול בתקשורת, מחר בתחבורה".