הארץ, 21/07/2000

אחת הדאגות הגדולות בישראל של השנים האחרונות מתייחסת לגידול המתמיד בעוני. ובעיקר לגידול בשיעור הילדים הגדלים בעוני. מנין באה ההרעה הזאת? מחקר חדש של שירה קליין ממכון פאלק בירושלים שופך אור חדש על נושא זה וסותר הנחות מקובלות. - אלא מדפוסי ילודה ועבודה בקרב חלק מהציבור בכלל ובציבור החרדי בפרט.

בשנות ה-80 חל גידול עקבי בתחולת העוני בקרב ילדים, מ-24%-23% ל-26%-25%. אך, כך קובע המחקר, בשנות ה-90 חלה ירידה לשיעורים של 24%-23%. עם זאת, הממצא החשוב ביותר קובע כי בקרב יהודים לא חרדים, אשכנזים ומזרחים גם יחד, שהם הרוב המכריע של כלל הילדים בישראל, חל גידול קטן בלבד בתחולת העוני, משיעור של 12% ל-13%. ממצא זה מאשר, שבניגוד למצב בשנות ה-60, המגמה ב-20 השנים האחרונות היא שהעוני בקרב ילדים בישראל מעמיק במיוחד בשתי תת-אוכלוסיות: בערבים וביהודים חרדים, לאו דווקא ביהודים מזרחים. המחקר גם מצביע על הבדלי מגמה בולטים בין שתי קבוצות אלו: בעוד שבקרב האוכלוסייה הערבית חלה ירידה בתחולת העוני בקרב ילדים ובשיעורי הילודה, ועלייה בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה, האוכלוסייה החרדית מתאפיינת במגמות הפוכות. המחקר מראה שחלה עלייה עקבית בשיעור הילדים בישראל שהם מקרב שתי תת-האוכלוסיות הללו.  

שיעור הילדים ממשפחות חרדיות בכלל הילדים בישראל עלה מ-6% בשנים 1982-1981 ל-11% בשנת 1995. עלייה מתונה יותר של 3% מציינת את שיעורי הילדים הערבים. בה בעת, עלתה תחולת העוני בקרב יהודים חרדים מ-0.41 ל-0.56, וירדה תחולת העוני אצל הילדים הערבים מ-0.58 ל-0.3 (תחולת עוני של 1 משמעה, שכל הילדים במשפחה ממוצעת עניים. תחולת עוני של 0 משמעה, שכל הילדים אינם עניים). אילולא הירידה הזאת אצל הערבים היתה העלייה הכפולה - בשיעור האוכלוסייה ובתחולת העוני אצל החרדים - משפיעה עוד יותר על הגידול הממוצע בתחולת העוני באוכלוסייה הכללית.

מסקנת החוקרת היא אחת: ב-70% של האוכלוסייה, קבוצת היהודים הלא-חרדים, יוצאי מערב ומזרח כאחד, לא חל שינוי משנת 1981 ועד 1995. כאשר יורדים ליותר פרטים חושף המחקר נתונים קשים בנוגע לעוניים של ילדים במגזר החרדי: ממוצע הילדים במשק בית חרדי עני עלה מ-3.42 בשנת 1981 ל-4.58 בשנת 1995 (אצל הערבים המגמה הפוכה: מ-4.08 ל-3.26), ואילו אצל יהודים לא-חרדים יורד ממוצע הילדים בבתים עניים מ-2.48 ל-2.31.

המסקנות הן דרמטיות. בעוד שאצל בני מיעוטים חלה ירידה (לא רציפה) בתחולת העוני מ-58% ב-1981/2 ל-38% ב-1995, הרי שבתחולת העוני בקרב אוכלוסיית הילדים החרדים חלה עלייה ניכרת, מתחולה של 41% בשנים 1981/2 לתחולה של 56% בשנת 1995. לעומת זאת, בקרב כ-70% מהילדים בישראל, שהם יהודים לא-חרדים, מסתמנת יציבות בתחולת העוני בשיעור של כ-14%-13%.

ומסכמת החוקרת: "ניתוח הגורמים לעלייה בתחולת העוני המצרפית של ילדים בישראל מראה שעיקר העלייה בתחולת העוני בקרב ילדים קשור לעליית שיעור הילדים בקרב האוכלוסיות העניות: החרדים מזה והלא-יהודים מזה. שיעור הילדים החרדים בכלל הילדים בישראל עלה מ-6% בשנת 1981 ל-11% בשנת 1995, ואף שיעור הילדים הלא-יהודים עלה בצורה מתונה יותר, מ-22% בשנת 1981 ל-25% בשנת 1994. אם הרכב אוכלוסיית הילדים הכוללת היה נשאר כפי שהיה בראשית שנות ה-80, הרי שכמעט והיתה נמנעת העלייה בתחולת העוני בקרב ילדים בישראל".

העלייה בתחולת העוני בישראל, בניגוד לעלייה הדומה במדינות מערב, אינה נובעת איפוא משינויים כלכליים וטכנולוגיים ולא מריבוי משפחות חד הוריות.