מעריב, 20 אפריל, 2007

בשבוע שבו זכרנו את רצח יהודי אירופה, ראוי להעלות את פשע השמדת העם המתבצע בסודן. בשבוע זה ראוי גם להזכיר לעצמנו כי בקרבנו נמצאים בבית הכלא פליטים מהשמדת העם בדרפור - כמאה איש ואישה (כלואים רבים אחרים שוחררו ונמצאו להם סידורים חליפיים תודות למסירות של המוקד להגנת העובדים הזרים והתנועה הקיבוצית).

מה לפליטים הנמלטים על נפשם ובית הכלא? הרי זה נועד לעבריינים מסוכנים! התשובה היא מסובכת מעט: כמה מאות מפליטי דרפור הגיעו לישראל דרך מצרים בחפשם אחר ארץ מקלט. בתחילה הפעילו הרשויות נגדם את איסורי חוק הכניסה לישראל. בחוק זה, קיימת ביקורת שיפוטית המאפשרת שחרור הפליטים מבית הכלא ומכיוון שכך, עברו הרשויות לשימוש בחוק למניעת הסתננות. חוק זה מתיר גירוש מסתננים ממדינות אויב ואין בו ביקורת משפטית. בעניין זה הוגשו עתירות לבג"צ. בקרוב יפסוק בית המשפט בנושא המשפטי. אך מעבר לשאלה הזו, ניצבת השאלה הגדולה: חובתה של ישראל, כמדינה יהודית, להעניק מקלט לפליטים אלה.

ישראל חתומה על שתי אמנות המכירות בזכות הכניסה אליה לפליטים נרדפים פוליטית.

אמנות אלה באו כתגובה לסירובו של העולם הנאור לפתוח, ולו גם סדק, לפליטים היהודים הנמלטים מרדיפות הנאצים. ישראל ממלאת חובה זו לגבי מספר קטן ביותר של פליטים המגיעים אליה. אך לגבי פליטים הנמלטים ממדינות אויבות? קובעת ישראל שהאמנות לא יחולו עליה. האו"ם לא הכיר במפורש בתביעה זו, אך בפועל הסכים לעזור למצוא מקלט לפליטים אלה במדינה שלישית. כך נהגנו בעניין הטייסים העיראקים ופליטים אחרים שנמלטו מהמשטרים הדיקטטוריים של מדינות ערב, שכן קיבלנו את העיקרון שאין להחזיר פליטים אלה למקומות בהם נשקפת להם סכנה. בעניין עקרוני זה, דנה ועדת מומחים - שהיה לי הכבוד לעמוד בראשה - ושכללה 4 דקאנים למשפטים ושלושה חתני פרס ישראל . הוועדה הציעה להגדיר את זכות המקלט הפוליטי בחוק, להרחיק את מושג הפליט גם לגבי אלה הנמלטים מסכנות רעב או מלחמה, לאפשר שהות של פליטים אלה בישראל, ולהעניק זכות הגירה מוגבלת במכסות לפליטים ממדינות אויב "כל מקרה לגופו, בהתאם לנסיבות, ועל-פי שיקול בטחון". בתקופת השהות בישראל הציעה הוועדה להעניק לפליטים את הזכויות המגיעות ל"עובדים זרים" ולהוציא להם "תעודות מסע".

המלצות אלה כלל לא נדונו במשרד המשפטים ולמעשה נזרקו לפח. ועדת הפנים של הכנסת קיימה לגביהן דיון אחד ולא קיבלה החלטה בנושא.

עניין פליטי דרפור מבהיר את החשיבות העצומה של קבלת המלצות הוועדה. מדובר לא סתם בפליטים, אלא באלה הנסים על נפשם בפני טבח עם. ההסכם החדש בין סודן לבין האו"ם בעניין הצגת כוח בינלאומי בחבל דרפור ישים אולי קץ לג'נוסייד הנמשך שם באין מפריע זמן כה רב, אך אם חלילה יימשך הטבח, תימשך גם החובה שלנו להעניק מעמד וזכויות אדם לנמלטים ממנו.

שואלים: ומה יהיה אם נוצף בפליטים מסודן? התשובה היא כי בשלב זה אין מדובר בהגירה המונית והחובה המוטלת עלינו היא מוחלטת. אם יגדלו המספרים לשעורים שבהם לא נוכל לעמוד, נצטרך ליזום הסדר בינלאומי של חלוקת נטל הקליטה בין מספר מדינות. ישראל אינה מדינה סתם. היא מדינה יהודית. זו אינה מליצה: אנו זוכרים את סגירת השערים בפני הורינו וסבינו; אנו זוכרים את "הספר הלבן" שגזר מוות על רבבות מבני עמנו; אנו זוכרים את ועידת אוויאן, שהתכנסה ערב השואה, והחליטה לא לעשות כלום למען הפליטים היהודים; אנו זוכרים את האנייה "סט לואיס", שארצות הברית שלחה חזרה לגרמניה, ממש כמה שבועות לפני שהחלה ההשמדה. גם אם נרצה, לא נוכל למחוק מחזות אימים אלה מתודעתנו. אין להשוות שום דבר לפשעי הנאצים, אך האינסטינקט היהודי שבנו, חייב לשחרר את הפליטים - נמלטי הג'נוסייד - מבתי הכלא ולהעניק להם מקלט מלא. כך נהג מנחם בגין, מיד לאחר שנבחר כראש ממשלה, כאשר הורה על קליטת פליטים מויאטנם ומבחינה זו הוא הורה לנו את הדרך. זו הדרך של ישראל, השומרת על זכותה, להגן על עצמה בפני אויביה אך אינה שוכחת את משימתה האנושית ואת לקחיה האוניברסאליים של השואה.