מעריב, 7 מאי, 2005

לישראלים יש סיבה טובה לכעוס על ממשלת צרפת. אפשר לספק רשימה מרשימה של עילות לצורך זה. אך המרסייז אינו המנונה של ממשלת צרפת או של נשיאה. זהו ההמנון של העם הצרפתי - כולל של יהודי צרפת - ומי ששרק שריקות בוז במשחק הכדורגל ישראל-צרפת, פגע בדמותה ובדימוייה של ישראל, לא רק בעיני צרפתים, אלא בעיני כל בן-תרבות.

האמת היא שדווקא לנו, כיהודים, המרסייז צריכה לדבר יותר מהמנונים זרים אחרים. נכון : זה המנון מיליטריסטי - רוב ההמנונים, אך לא "התקווה", הם כאלה - אך זהו בראש ובראשונה המנון נגד עריצות, המנון בעד שוויון. בכל מקום שצבאות צרפת באירופה של המאה ה- 19 הביאו עמם את המרסייז, הם הביאו עמם גם את שוויון הזכויות ליהודים. המרסייז הרסה את חומות הגטו, ביטלה את איסורי הלימודים והפרנסה, את עוצר הלילה, את ההשפלה שהיתה מנת חלקם של יהודים מדורי דורות בחלק גדול ממדינות אירופה, עד שבאו העקרונות הרפובליקניים של צרפת וביטלו אותם.

גם על זה צריך לחשוב לפני ששורקים בוז להמנונה של צרפת.