הפליטים האחרים Print

נשלח למעריב בתאריך: 4 ינואר, 2004

בשקט, בשקט קיבל הקונגרס האמריקני החלטה בעלת חשיבות היסטורית בעניין הפליטים במזרח התיכון. לא, לא מדובר רק בפליטים הפלסטיניים אלא גם בפליטים היהודים ובצאצאיהם. ההחלטה -שכמעט ולא קיבלה פירסום תקשורתי -  דורשת מסוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונררא) לקבוע תכנית ליישוב צאצאי הפליטים הפלסטינים בארצות מגוריהם, במדינות ערב ובמדינות שלישיות המוכנות לכך והכל תוך 6 חודשים מיום קבלת ההחלטה (בסוף אוקטובר 2003). ההחלטה מצביעה על כך שיש במזרח התיכון שתי בעיות פליטים נפרדות - ערבית ויהודית -  ומציינת שבעיית הפליטים היהודיים ממדינות ערב לא קיבלה תשומת לב בינלאומית : 900,000 יהודים ברחו ממדינות ערב - שם היו קרוב ל- 2500 שנה - "בגלל מבצע של טיהור אתני" ונאלצו לעזוב מאחוריהם "קרקעות, בתים פרטיים, רכוש פרטי, עסקים, נכסי קהילה ואלפי שנים של מורשת והיסטוריה יהודיים". ההחלטה קובעת שעל הקהילה הבינלאומית להכיר באורח רשמי במצוקת הפליטים היהודים האלה כ"חלק מכל הסדר של הסכסוך המזרח-תיכוני".

אכן, צודק הקונגרס בכך שנושא הפליטים היהודים הוסר מסדר היום הבינלאומי - גם באשמתנו - וכי מדובר באחת הפרשיות המכוערות ביותר של טיהור אתני ומדיניות גזענית מצד מדינות ערב. מי שמפקפק בכך, יקרא את מאמרה של קארול בסרי, מרצה בבי"ס למשפטים של אוניברסיטת פנסילבניה, שגם הרצתה על מחקרה בקונגרס היהודי העולמי: "יהודי עירק : פרשה נשכחת של טיהור אתני" (גשר, בטאון הקונגרס היהודי העולמי, חורף תשמ"ד) ויזדעזע מהדמיון בין פעולות המשטר העירקי - עוד לפני החלטת האו"ם בעניין חלוקת א"י - לבין פעולות המשטר הנאצי כלפי יהודי גרמניה בשנות ה- 30 : עונשים קולקטיביים, פוגרום, הוצאות להורג, פיטורים המוניים של יהודים, שלילת זכויות אזרח שהסתיימו בשני חוקים דמויי נירנברג : שלילת אזרחות מיהודים והחרמת רכושם.

צריך לומר כי טיהור אתני זה - שהגיע לשיאו במצריים של נאסר - לא היה פרי התפרצות עממית נטולת רסן, אלא ממש כמו "ליל הבדולח" פעולה מאורגנת ע"י השלטון ומוסדותיו. בעת הדיונים באו"ם על חלוקת ארץ-ישראל איים נציג מצריים, הייכל פאשא, ב"טבח יהודים רבים" אם תאושר תכנית החלוקה, וחזר אחריו נציג עירק, שאיים כי "אי אפשר יהיה לרסן את ההמונים בעולם הערבי" אם יוחלט להקים מדינה יהודית.

הנבואה התגשמה : קרוב למיליון יהודים נאלצו לנטוש את רכושם ולמלט את נפשם -רובם לישראל, מיעוטם לארצות מערב. אפילו את טוניס המתונה תקף אז גל של הסתה גזענית ושלילת זכויות מיהודים. צעדים גזעניים אלה נגד אזרחים שומרי חוק הביאו את ח"כ תופיק טובי לומר כמה דברים נוקבים : הוא גינה בנאומו בכנסת, במרס 1951ת את הצעדים העירקים נגד היהודים וראה בהם "חלק ממסע הרדיפה הגזענית" ו"צעד פשיסטי".

אכן, החלטת הקונגרס בוושינגטון מתקנת עוול היסטורי. מי שחושב שהחלטה זו שיקוליה פוליטיים בלבד, יתן דעתו לכך שמכל בחינה של המשפט הבינלאומי יהודי ערב שעלו לישראל או היגרו למערב הם פליטים במלוא מובן המילה, וכי אסור לדבר על צעד כלשהו בנושא הפליטים מבלי שיתוקן עוול נפשע זה.

נכון, ישראל איזרחה וקלטה את הפליטים האלה - לאחר שנות סבל קשות במעברות - וראתה בהם בנים השבים לגבולם, ואילו מדינות ערב כלאו את הפליטים הפלסטינים ושללו מהם - פרט לירדן - זכויות אדם אלמנטריות, אך מעשה זה אינו גורע כהוא זה מאחריות מדינות ערב לפשעיהן ומחובתן לפצות את הפליטים וצאצאיהם על העוול שנגרם להם ולהחזיר להם את  רכוש משפחותיהם. לא יהיה שום הגיון או צדק שבהסדר כלשהו בין ישראל למדינות ערב אם לא יטופל עניין זה. גם אם היום היהודים יוצאי ערב אינם עוד פליטים, אין שום סיבה מדוע לא יפוצו על  הפקעת רכושם ועל אבדן זכויותיהם האזרחיות בחוקי גזע של מדינות ערב .  והעניין עומד להיות אקטואלי ביותר אם אכן יוקם שלטון לגיטימי בעיראק . התביעה שלנו לגבי עירק  במסגרת כלשהי של הסדרי שלוםת תתחזק אז בעזרת ההחלטה ההיסטורית של הקונגרס בוושינגטון.