נשלח למעריב בתאריך: 8 פברואר, 2004

בנובמבר 2003 פירסם העתון הסקוטי "סנדיי הרלד" מאמר מאת עורך הפנים של העתון, ניל מקקיי, ובו ממחזר הכתב את הטענה הערבית כי שליחי המוסד הישראלי בארה"ב ידעו מראש על פיצוץ מגדלי התאומים בניו-יורק, ב- 11 לספטמבר, ולא מנעוהו. עד כה האישום המטורף הזה היה נחלת חלקם של תעמלנים ערבים קיצוניים וניאו-נאצים. העתון מגלזגו מצא לנכון לחזור על התעמולה הזו - שיש בה אותה מידה של אמת כמו בעלילת דמשק - בלי לציין את מקורה ותוך הבעת אמון בנכונותה.

המאמר זעזע חבר פרלמנט ממפלגת הלייבור, ג'ים מרפי, וגם אחד ממנהיגי יהדות בריטניה, לורד ג'אנר, ושניהם מחו בפני עורך העתון על פרסום הכתבה וביקשו שהעתון יתקנו. העורך סירב לכך וטען שהכתבה מבוססת על מקורות בדוקים. במכתבו של העורך ללורד ג'אנר הוא כותב : "אנא אל תיפול למלכודת של אריאל שרון, המגנה כל מי שאינו מסכים עמו כאנטישמי" - וזאת למרות שלא היתה כל האשמה כזו במכתבו של הלורד. העורך מביא עוד כדוגמא לצדקתו שורה של מאמרים שפירסם אותו כתב בגנות האנטישמיות. משום מה, לא הוסיף העורך כי כמה מחבריו הטובים ביותר הם יהודים.

לעצם העניין, הדרך הפשוטה ביותר לענות לעורך ה"סנדי הרלד" היא שמדינת ישראל תתבע את עתונו בתביעה על הוצאת דיבה - הצעה שמשרד החוץ שוקל בימים אלה - ולתבוע ממנו להוכיח "אמת דיברתי".

אך הבעיה היא כללית יותר. המאמר של העתון הסקוטי היא רק דוגמא קיצונית להשתוללות היסטרית נגד ישראל - לא רק בנושא הכיבוש וההתנחלויות. היסטריה זו כוללת כתיבה אלימה על ישראל כמדינה מפלצתית המסוגלת לא רק לענות פלסטינים אלא גם לא למנוע פיגוע המוני בניו-יורק - בו נהרגו גם אזרחים ישראלים - והכל למען האינטרסים השפלים שלה. כל מי שמכיר קצת את ישראל יודע כי אין כל קשר ואין כל דמיון בינה לבין דימוייה בעיני כמה עתונים חשובים וכי מדובר במסכת של שקרים המפירים כל כלל של דיווח עתונאי. יתר-על-כן, על ישראל כחברה קיימת אין כלל דיווח. אין כיסוי למה שישראלים עושים - באמנות, במדע, במוזיקה, בכלכלה, בחברה. הדיווח על ישראל במספר רב של עתונים הוא כמו הקריקטורות באל אהרם המצרי - הישראלי המפלצתי דורס את הערבי המסכן. לדוגמא : בכנס על האנטישמיות שכינס השר שרנסקי בשבוע שעבר, הביע נציג יהודי משוודיה את שמחתו על תקרית השגריר הישראלי ומיצג התועבה בשטוקהולם ששיבח את הרוצחת ממסעדת מקסים, משום שבדרך זו נודע לראשונה לשוודים רבים על קיומו של טרור נגד אזרחים ישראלים.

האם יש כאן גילוי של אנטישמיות מוסווית ? אנטישמיות ודאי עוזרת לכתיבה מרושעת נגד ישראל, אך אין היא מסבירה הכל. אני גם מוכן להאמין, בקושי רב, לעורך העתון הסקוטי שאין הוא שונא יהודים. אך יתכן ויש כאן משהו חמור הרבה יותר. האנטישמיות המסורתית - למעט זו החסלנית והרוצחת - לא רצתה שיהודים יחיו בחברה הנוצרית, אך לא שללה מהם זכות קיום נפרד. אפילו הנאצים צרחו, לפני ליל הבדולח, "יהודים לפלשתינה".

הנימה העתונאית האנטי-ישראלית דוגמת ה"סנדי הרלד" שוללת מיהודים את הזכות לקיום נפרד ע"י דלגיטימציה של מדינת ישראל, המתוארת, גם בעזרת אקדמאים ישראלים, כמדינת אפרטהייד נאצית. אכן, המסקנה ההגיונית מכתבת הדיבה של ה"סנדי הרלד" היא שאין זכות קיום למדינה היודעת על טבח המוני בניו יורק ואינה מונעת זאת - רק כדי להאשים בכך את הערבים האומללים. זה גרוע מאנטישמיות. זו שלילת זכות העם היהודי להגדרה עצמית. כאשר תביעה כזו מלאה גם בהתגברות האנטישמיות, היא מחזירה אותנו, כיהודים, לימים אפלים - ימים אותם רוצים אנו לשכוח.